<h1>בה"ג הלכ' דם</h1>
<h2>דף טו.</h2>
(דברים ט"ו, כ"ג) רק את דמו לא תאכל למאי אתא, לכי דאמר ליה רב פפא לאביי אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי המוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג בהן, אמר ליה למאי מדמית להו, אי לחולין אותו ואת בנו נוהג בהן, אי לקדשים אותו ואת בנו נוהג בהן, אי הכי בחלבו נמי לימא למאי מדמית ליה, אלא לאו מאי אמרת אך ולא חלבו ואימא נמי אך ולא אותו ואת בנו הוא דאתא, וחלבו מדמו נפקא דכתיב רק את דמו לא תאכל, מאי דמו, אי נימא דמו ממש, לא יהא אלא דמו דצבי ואיל אטו דמו דצבי ואיל מי שרי, אלא מאי דמו חלבו, וליכתוב חלבו, אי כתיב חלבו הוה אמינא אהניא הקשה ואהני קרא, אהניא הקשה למעוטי מכרת ואהני קרא למעוטי עליה בלאו בעלמא, להכי אפקיה רחמנא בלשון דמו מה דמו בכרת אף חלבו נמי בכרת, והא תנא אך ולא חלבו קאמר, אילו לא נאמר קאמר אילו לא נאמר קרא הייתי אומר אך ולא חלבו עכשיו שנאמר דמו לא צריך.
